קאזואו אונו
נולד ב 1906 באי הצפוני של יפן, היקאידו, הוא פנה למחול בגיל 27
עשר שנים לאחר שהושפע עמוקות מהופעתה של רקדנית פלמנקו -לה ארגנטינה
-"אונו חבר לשני חלוצי המחול המודרני ביפן שהביאו עימם את ה"מחול החדש
אסכולת מחול אקספרסיוניסטי שייסדה הרקדנית הגרמניה מארי ויגמן
בשנות העשרים של המאה העשרים
אולם בשנות החמישים פגש אונו בהיג'קטה ונטש את המחול המודרני
הוא לא הופיע שנים רבות עד שב 1977 בגיל 71 הופיע עם -להעריץ את ארגנטינה
מחול ליחיד בכוריאוגרפיה של היג'יקטה
המחול זכה בפרס המבקרים ובפרסום בינלאומי
אונו הופיע מאז ברחבי העולם במופעים רבים
נולד ב 1906 באי הצפוני של יפן, היקאידו, הוא פנה למחול בגיל 27
עשר שנים לאחר שהושפע עמוקות מהופעתה של רקדנית פלמנקו -לה ארגנטינה
-"אונו חבר לשני חלוצי המחול המודרני ביפן שהביאו עימם את ה"מחול החדש
אסכולת מחול אקספרסיוניסטי שייסדה הרקדנית הגרמניה מארי ויגמן
בשנות העשרים של המאה העשרים
אולם בשנות החמישים פגש אונו בהיג'קטה ונטש את המחול המודרני
הוא לא הופיע שנים רבות עד שב 1977 בגיל 71 הופיע עם -להעריץ את ארגנטינה
מחול ליחיד בכוריאוגרפיה של היג'יקטה
המחול זכה בפרס המבקרים ובפרסום בינלאומי
אונו הופיע מאז ברחבי העולם במופעים רבים
טאצומי היג'יקטה
היג'קטה היה מורד אמיתי, הוא נולד ב 1928 בצפון יפן
סיים את לימודיו בבי"ס תעשייתי, פנה לריקוד ולמד מחול מודרני . הוא פעל כרקדן
אבל מחשבתו הקיפה את התרבות כולה והשפעתו חרגה מתחום המחול
היה זה אוונגרד מתריס שדחה מכל וכל את סגנונות התרבות המוכרים
במהלך חייו עבודתו עברה שינויים הוא העמיק את מחקרו בחקירת הגוף והאדם
הכוריאוגרפיות שלו היו בהשראת זיכרונות ילדות ומתוך תפיסת היופי שבחיים כפי שהם
לדוגמא: יופייה של הזקנה הנאבקת נגד הרוח או של הילד המתיז בוץ בשלולית
הוא חקר את האורגני והטבעי ובו בזמן העמיק מעבר למצבי התודעה הרגילים
אל מחוזות הפולחן והטרנס
הוא עבד עם רקדניות בדרך הבעה ספונטאנית המושתתת על שפת דימויים סוגסטיבית שיצר
לדוגמא: פרפרים נוחתים על זרוע ימינך על השמאלית מטפסים מקקים
היג'יקטה נפטר ב 1986 מסרטן, על המיטה טרם מותו אמר
"החיים היו הטוב שבידידי אבל עוד יותר מהם המוות"
הביטויים הפיזיים של מחול הנשמה
היג'קטה יצר "שפת בוטו" שנועדה לסייע לרקדן לעבור בגופו ותודעתו לתוך מצבי קיום מגוונים
אך רבים מתלמידיו "חוטאים" לתורתו והופכים את הבוטו ואת שפת הבוטו שיצר לטכניקה לכל דבר, טכניקה בעלת מאפיינים צורניים
לעומתם דרכו של אונו משמשת דוגמא חיה לתפיסת עולמו של היג'קטה התובעת הוויה עד קצה גבול היכולת
ואונו אכן לא נאחז בדבר, לא בצורה לא בטכניקה
לכן גם תלמידיו ממשיכי דרכו אינם מלמדים את ה"שיטה" שלו
אלא מגלים את דרכם האישית בעולם, את ה "בוטו שלהם"
מתוך המפגש האישי שלי עם הבוטו והחיבור שלי עם קאזו אונו
ברצוני לערוך כאן הכרות קצרה עם עולמו
בניסיון לאפשר נגיעה בחיבור הייחודי שהבוטו מאפשר בין גוף ורוח
כראוי למחול נשמה אמיתי
היג'קטה היה מורד אמיתי, הוא נולד ב 1928 בצפון יפן
סיים את לימודיו בבי"ס תעשייתי, פנה לריקוד ולמד מחול מודרני . הוא פעל כרקדן
אבל מחשבתו הקיפה את התרבות כולה והשפעתו חרגה מתחום המחול
היה זה אוונגרד מתריס שדחה מכל וכל את סגנונות התרבות המוכרים
במהלך חייו עבודתו עברה שינויים הוא העמיק את מחקרו בחקירת הגוף והאדם
הכוריאוגרפיות שלו היו בהשראת זיכרונות ילדות ומתוך תפיסת היופי שבחיים כפי שהם
לדוגמא: יופייה של הזקנה הנאבקת נגד הרוח או של הילד המתיז בוץ בשלולית
הוא חקר את האורגני והטבעי ובו בזמן העמיק מעבר למצבי התודעה הרגילים
אל מחוזות הפולחן והטרנס
הוא עבד עם רקדניות בדרך הבעה ספונטאנית המושתתת על שפת דימויים סוגסטיבית שיצר
לדוגמא: פרפרים נוחתים על זרוע ימינך על השמאלית מטפסים מקקים
היג'יקטה נפטר ב 1986 מסרטן, על המיטה טרם מותו אמר
"החיים היו הטוב שבידידי אבל עוד יותר מהם המוות"
הביטויים הפיזיים של מחול הנשמה
היג'קטה יצר "שפת בוטו" שנועדה לסייע לרקדן לעבור בגופו ותודעתו לתוך מצבי קיום מגוונים
אך רבים מתלמידיו "חוטאים" לתורתו והופכים את הבוטו ואת שפת הבוטו שיצר לטכניקה לכל דבר, טכניקה בעלת מאפיינים צורניים
לעומתם דרכו של אונו משמשת דוגמא חיה לתפיסת עולמו של היג'קטה התובעת הוויה עד קצה גבול היכולת
ואונו אכן לא נאחז בדבר, לא בצורה לא בטכניקה
לכן גם תלמידיו ממשיכי דרכו אינם מלמדים את ה"שיטה" שלו
אלא מגלים את דרכם האישית בעולם, את ה "בוטו שלהם"
מתוך המפגש האישי שלי עם הבוטו והחיבור שלי עם קאזו אונו
ברצוני לערוך כאן הכרות קצרה עם עולמו
בניסיון לאפשר נגיעה בחיבור הייחודי שהבוטו מאפשר בין גוף ורוח
כראוי למחול נשמה אמיתי
רגשות הגוף
מה שהכי חשוב בתהליך כזה הם הרגשות, מה המקור של הרגשות? זה המפגש המקרי בין חיים, כששתי צורות חיים נפגשות במקרה ומוקירות זו את זו, אז נולד רגש. איך רגש נולד? מישהו יכול לומר התרגשתי באותו רגע, התרגשתי מעומק ליבי. אבל זה אפשרי להתרגש אפילו ברגע זה מכיפוף של אצבע, פשוט כך. אז רגשות קשורים באופן הדוק לכל רגע בחיים. אני לא יכול להישען על העובדה שברגע מסוים הרגשתי. יש דרך חיים שבה לחיות זה כשלעצמו מרגש. במצב כזה אפילו כשאתה מכופף אצבע, אתה רוצה להודות לכול. אתה מוצא את ההרגשה הזאת ברגע הזה, התחושה הזו נודדת לאחרים. זה צריך לקרות כל רגע בחייך. זה מה שרגש הוא בתוך תהליך החיים, זה לא טוב שרגש מובל ע"י נסיבות. רגש צריך להימצא בכל כיוון. זה לא טוב אלא אם כן אתה מתרגש ע"י אותה אצבע בכל רגע בחייך
הגוף מובל ע"י הנשמה
כשיש בתוכנו הרגשה לדוגמא שפרחים הם יפים אתה אומר " זה יפה " זאת הדרך שאתה מעריך את הפרחים. אבל כשהנשמה שלך אומרת " זה יפה " אתה נע לפני שאתה יודע למה אתה מרגיש שזה כל-כך יפה, מוקסם מהיופי. הנשמה שלך נמשכת אליהם אתה מתקרב אליהם הגוף מובל ע"י הנשמה. אתה טועה אם אתה חושב שהגוף מוביל והנשמה אחריו. הנשמה תמיד מובילה והגוף מובל אחריה, אין ספק לגבי זה
ישות חיה בתוכנו
אם כך יש ישות חיה בתוך גופינו, מכיוון שאם אתה מרגיש שמשהו יפה, ואתה פורס את זרועותייך כך, זהו יצור חי בתוך ליבך. הנשמה היא כמו יצור נפרד שחי בתוכך. לכל אחד יש רגש כזה בתוכו, זה לא רק אני, גם לך יש רגש שאומר בתוכך " אה...זה כל-כך יפה "
מה זאת ההרגשה הזו, יש בתוכנו משהו שהוא התשוקה החיונית הבסיסית לחיים, אפילו אם אנחנו לא מרגישים זאת. במילים אחרות אני חושב שיש אלוהים, זה בסיסי, מקור חשוב של חיים. אנשים שחסרים את החיבור הזה אומרים לפעמים, " איזה פרחים יפים! " איזה משגעים, בואו נחתוך ונשים באגרטל והם חותכים אותם בגבעול. אבל אתה יכול להרגיש מרוצה רק מלהתבונן בהם
לא לא! בואו לא נקטוף אותם, בואו רק נתבונן בהם כמו שהם
ריקוד ומחשבה
אונו מכיר את "השכל הישר" "התבונה" ו"המציאות" אבל המחול שלו ודרך מחשבתו על מחול הם לגמרי "לא שפויים" "חסרי בושה" "נאיביים"
אונו היה אחד מנציגיו של המחול המודרני ביפן, אבל הוא השליך מעליו את כל זה, את כל מה שהיה לו. הוא אמר " לא פעם הטכניקה היא הרעל, טכניקה היא רק למען טכניקה ". אונו אומנם מכיר את המציאות ואת דרך המחשבה המדעית אבל הוא רוצה לומר, כן המציאות היא המציאות אבל האם זה הכול? האם אין בחיים שום דבר מעבר לזה? בחיים יש ללא ספק משהו מעבר, החוצפה של הנעורים שפורצת כמו אור הקיץ, יש משהו בין החיים והמוות, הרגע הטוב ביותר של הבוטו, הוא הרגע של החוזק בו אנו עושים מאמץ עילאי להתגבר על העייפות
"מוות לידה כל אלה הם אותו הדבר, לאנושות יש סיפור כמו לקוסמוס. בהסתמך על סיפורו של הקוסמוס מתגולל סיפורו של האדם. ובתוך התגוללות קוסמית זו מתבהר הנתיב מלידה דרך בגרות עד מוות. התלבושת של הבוטו היא כמו- לזרוק את הקוסמוס על הכתפיים של מישהו
בבוטו בעוד הבגד מכסה את הגוף, הגוף הוא התלבושת של הנשמה
יום אחד שאלתי את אונו "מאסטר אונו, אני באמת רוצה להבין קטע מסוים מהמופע שלך. על הבמה היה לך מקל, ודחפת בו את השמיים שוב ושוב. כשראיתי את זה, זה נגע בי מאוד, מה זה היה? אונו חייך וענה לאט. " זאת באמת שטות, אני יודע שזה בלתי אפשרי, אבל בעצם רציתי לראות את אחי הצעיר שמת בגיל ארבע, זה קרה לפני הרבה מאוד זמן. אבל כשדחפתי את השמיים בחוסר תקווה השמיים, אם אומנם יתכן הדבר, נבקעו לשניים ואחי הופיע מתוך הבקע, אני יודע שזה מגוחך, אבל איני יכול להפסיק לייחל. גם אם זו משאלה חסרת היגיון אונו מעולם לא וויתר עליה לא בחייו ולא באמנותו
הוא לא הרשה להתוות קו גבול שיגביל את החיים והאומנות. התבוננו בהליכתו על הבמה הוא לעולם לא הולך מא' אל ב' הביטו היטב בתנועותיו, איננו יכולים לקרוא את מהלכו הבא. לא איכפת לו "הבא" הוא תמיד נע הולך, נשען, כמו "בראשית" העולם, כמו תינוק שהתעורר מחלום עמוק
המחול שלו משמש תמיד כאזהרה מפני אמנים מסוימים, אזהרה שאפשר לנסח כך: אם אתה רק מעמיד פנים, רק משחק תפקיד על הבמה, בתור מקצוען, אתה באמת חסר בושה שהרי לגמרי שכחת את "הרצון הראשון", את הדבר שפעם ציפית לו מעצמך ומהאמנות
"גם אם אינך מכיר את החיים, החיים מכירים אותך היטב, היה ישר עם עצמך…..
…. כשמישהו רוקד וחושב באותו זמן, אפשר להבחין בזה, הוא חושב: עכשיו אעשה את זה, אחר-כך את זה. גם אם הוא מנסה להסתיר זאת, אתה יכול להבחין בזה במאה אחוז, בכל פרט ופרט, קח אחריות על מה שאתה עושה, לעניין זה אפילו דבר של שטות הוא בסדר גמור
בסדר אומרים לי "הבנתי" מה הם הבינו? כשאנשים עונים לי כך, אני לא יודע מה לומר. אינך מבין משהו , אלא רוקד
למרות שלא הבנת דבר, משהו נע בך, מניע אותך, לכן אתה רוקד ולכן כשאנשים אומרים לי שהם הבינו אני לא יודע מה לומר
לחשוב עם הראש גם זה בסדר, אבל כשאתה רוקד- שכח הכול ….
המילה "להרגיש" היא מילה שיצרו בני האדם. מתישהו היה זמן שבו הבטת למעלה, לא? מתישהו הבטת למטה, הרגשת את זה
אבל לא הייתה שם המילה "להרגיש" ". אונו
עבודה עם דימויים
הבוטו דוחה צורניות מוגדרת לכן קיים קושי להגדירו והוא משתנה שוב ושוב
אך ישנן איכויות וכוונות שאפשר לאפיין את הבוטו בהן
בבוטו אנו לא נעים אלא מונעים, לא רוקדים אלא מאפשרים לגוף להרקד
דבר הדורש מהרקדן להגיב או להיות רספטיבי לדבר כלשהו כמו דימויי או כל השראה שעל פיה הוא מונע
הבוטו שם את "החיים הפנימיים" או הנשמה ברמת חשיבות גבוה מטכניקה
ומתעניין יותר בחוויה של הרקדן והקהל מאשר בהפגנת טכניקה לשם עצמה
אך למרות זאת הבוטו דורש מיומנות, והמיומנות שהוא שם בדרגת חשיבות גבוה ביותר היא מיומנות הטרנספורמציה
היכולת של הרקדן לעבור טרנספורמציה, להתרוקן מעצמו לתוך הוויה אחרת שוב ושוב
בבוטו אין צעדים מסוימים שהרקדן צריך ללמוד לבצע אבל החוויה שהוא עובר היא חשובה
השימוש בדימויים הוא אחד האמצעים ליצירת חוויה כמו גם אפשרות להבאת עולמו האישי של הרקדן
כל רקדן ניזון מעולם דימויים שונה ומתוך אותו חיבור אישי הוא יוצא החוצה אל הבלתי אישי
אל האוניברסאלי ויוצר תחושה רב שכבתית שאינה רק פיזית, לא רק צורות בחלל, אלא תנועה בעלת גיבוי פנימי נוכח
לדוגמא: כשרקדן מערבי רוצה "לרקוד מים" הוא ינסה לחשוב על האופן בו מים נעים וינסה למצוא דרך לשקף או לבטא את התנועה הזו בגופו
אמן הבוטו ינסה ליצור חוויה של הוויית מים בפנימיותו על פי עולמו הפנימי הדמיוני והסובייקטיבי
ואז ייתן לגוף להיות משוחרר ולהגיב באופן חופשי לתדר או לוויברציה שהדימוי יוצר בגופו
התנועה בבוטו מונעת מדימויי פנימי שהרקדן אוצר בתוכו בזמן הריקוד
התנועה מגיעה מתגובות ומאימפולסים שהדימוי יוצר יותר מאשר מבחירה תנועתית מודעת של הרקדן
אונו משתמש הרבה בדימויים אך נמנע מאחיזה אפילו בהם, הוא נותן את הדימוי כהשראה ל "ריקוד חופשי"
לדוגמא "הגוף האנושי הוא יפה, ריקדו את יופיו של הגוף" ואז הוא יוסיף "ריקוד חופשי"
אונו נותן ביטוי מילולי לתפיסותיו, אבל למד הכול דרך התנועה הלא מילולית, מתוך קשב לספונטאניות של גופו
האופן בו שיעוריו התנהלו היה כזה שהוא דיבר במשך שעה באופן מופשט על דברים רבים ובשעה השנייה התלמידים רקדו באופן חופשי בהשראת דבריו
בעבודה מסוג זה יש הכרח להתעוררות של פנימיותו הרקדן, אין אפשרות להיאחז בשום דבר פיזי וכך מתחיל הרקדן דרך שעות של עבודה חופשית, בהשראת מאסטר חי, להכיר את הנוף הפנימי של עצמו, וליצור לאט לאט שפה אישית
המחברת בין האינסוף חסר הצורה של פנימיותו והגוף הפיזי הנמשך בכוח הכובד אל האדמה
" בחוץ גשם יורד, מה אנחנו יכולים ללמוד מהאופן בו הוא נופל"
דמיינו רגע אופנים שונים של גשם שנופל, לפעמים הוא שוטף אותנו בכבדות, לעיתים הוא כמו ספריי שמרוסס עלינו ברכות
כאן בסדנא נסו לנוע כמו חרק. להתאמן בתנועה כזו מדויקת ועדינה יסייע לכם במציאת הריקוד
יש לנו נטייה לחשוב שלא נקבל דבר מהתבוננות באלמנטים שסביבנו
אולי אנחנו פשוט לוקחים אותם כמובן מאליו, התבוננו בתופעה המופלאה: גשם נופל ללא מאמץ
הרוח נושבת ללא מאמץ, לא משנה כמה ידע יהיה לך כשתנסה לחקות את הגשם, לעולם לא תצליח
זה באמת בלתי ניתן לחיקוי השאלה אם כן למה עלינו להתאמן "
אונו תובע מתלמידיו לתת לזרם החיים להגיע לכל תא ותא בגופם
הגוף הוא הגזע, אם תסתכלו על העלים של העץ, תרגיש בוודאי שחיים זורמים אפילו בנימים הקטנים ביותר של כל עלה ועלה
כך גם צריך להיות המצב באצבעותינו
שלא כמו בריקוד המערבי בו הידיים נמשכות מעלה או החוצה לעולם החיצוני, ידיו של אונו כמו נמשכות פנימה קשורות לעולמו הפנימי
טכניקות נוספות
טכניקות נוספות קיימות בבוטו טכניקות אלה הן אמצעי לרקדן לחוות את הגוף באופן עמוק ושונה
ולהובילו לחשיפת "ריקוד החיים" הכמעט בלתי נראה לעין שמתחולל בתוך הגוף במרווחים שבין הדברים
איטיות slow motion
האיטיות מצריכה עבודה המשכית וערנות הכרתית
ריכוז מתמשך למתרחש בגוף בכל רגע במסע, באופן אידיאלי גם במהירות גבוה איכויות אלו צריכות להישמר
אך זה קשה יותר קאזו אונו לדוגמא כלל אינו נע לאט
נעשה שימוש רב בהליכה איטית, ובירידה ועליה איטית מהרצפה
בהליכה, התנועה קדימה תתרחש ללא התנדנדות בין ימין לשמאל, כך ייווצר ציר מרכזי ברור ותנועה המשכית
האיטיות מאפשרת לקהל לראות כל תנועה ותנועה
ב"הילוך האיטי" אין הכוונה שפשוט ייקח הרבה זמן לעשות כל דבר, אלא שתהיה אפשרות לתשומת לב לאופן בו נעשים הדברים
תחושת הזמן והמרחב יכולה להשתנות באופן עבודה כזה
מחוץ לקצב היומיומי מתאפשרת ראייה חדשה של הדברים כמו קצב צמיחה של צמח
או תחושה של זיכרון או משהו טקסי בגלל שבירת מימד הזמן
שהייה stillness
הקיום של הרקדן על הבמה אינו רק כשהוא נע, אלא גם כשהוא שוהה, אז נוכחותו יכולה לבוא לידי ביטוי
ונוכחות היא אחד המרכיבים החשובים בבוטו
דרך השהייה אנו יכולים להבחין בתנועה המתמדת המתקיימת בגוף לפני יצירת תנועה באופן יזום
בין אם זאת הנשימה או פעימות אחרות שקורות בגוף ללא הרף ובד"כ אין אנו מבחינים בהם
ובין אם זו תנועה שעולה מתוך הגוף כדי לשמור על הפוזיציה בה אנו שוהים לדוגמא, אם הזרועות תלויות באוויר, באופן טבעי הן נמשכות למטה וכדי שהן יישארו בפוזיציה שלהן יש צורך בתנועה פנימית הפוכה,לתנועה לאיזון
החשיבות של השהייה היא שהיא גורמת לנו להעריך גם את התנועה וגם את ההפסקה
היכולת לשהות באמת דורשת מיומנות רבה, מתח בגוף יכול לחסום את זרימת האנרגיה בגוף ולגרום לשהייה להראות כמו משהו חסר חיים, נוקשה
המצב ההכרתי של הרקדן האופן שבו הריכוז שלו מכוון, על הדבר בו הוא מתעסק
האנרגיה והבהירות של הדימוי מאפשרת לקהל לראות בשהייה משהו חי וממשי ולא סתם גוף
Isolatio הפרדת איברים
בזמן שאיבר אחד נע, שאר הגוף נמצא כמשתתף, נוכח באופן מלא, אך חסר תנועה
הפרדת התנועה לאיברים בודדים (ראש, רגל, יד, וכו') מדגישה את השלמות של הגוף כיחידה אחת
השימוש באיבר אחד נותן לרקדן תחושה של התערבות חיצונית כאילו "שזה קרה לו", יותר מהתחושה שהוא הפריד את האיברים
דבר התומך בתחושת הרקדן שהינו מונע ולא מניע
באופן כזה על הרקדן לעקוב אחר בתנועה יותר מאשר לשלוט בה
סוג הקשבה כזה מעצים את נוכחותה של חוויה פנימית או עולם פנימי ויוצר אצל הצופה תחושה של שותפות במשהו מעט נסתר
" אם אתם רוקדים את הירח המלא בזריחתו ואתם בכל הווייתכם אותו ירח, במאה אחוז, זה לא טוב
תמיד צריך שיהיה שם איזה ענף דק עם שני עלים קטנים, שיסתיר מעט מהירח." אונו
התייחסות חדשה אל הגוף
הנה מספר דוגמאות להתייחסות חדשה לגוף המתאפשרת בבוטו
הפנים
פניו של אונו יכולות להביע באופן אמיתי לחלוטין את מצבו הפנימי, הן מבחינה מנטאלית והן מבחינה פיזית
לעיתים נדמה שאין שום קשר בין הבעות פניו ביום יום ובזמן הופעה
אפשר לנסות להסביר זאת ע"י התבוננות במקורות אליהם הוא מתחבר ומהם הוא שואב תנועתו
התהליך היצירתי כולו מגיע מההווה, מהעבר, מילדותו ואפילו מגלגולים אחרים
אין מה לדבר על ה"פנים החתומים" האופייניים כל-כך אצל רקדנים מערביים
הפנים הם איבר חשוב לפחות כמו כל שאר איברי הגוף, הפנים נעות מביעות, רואות, שומעות, מריחות, הפנים חיות מחוללות
הוא עושה שימוש רב בפיו, אך לא באופן מחושב שרוצה ליצור הבעה מסוימת הוא מאוד מודע למקום בו הוא נמצא ומה הוא עושה
מצד שני הוא נמצא במצב שמאפשר לו לשכוח את
ה"אני" הפוזיציות אליהן הוא מגיע הן כל כך עזות, שאנו יכולים להרגיש שאנו שומעים את קולו הפנימי בוקע מתוך מצבו הגופני
העיניים
יש צורך בתשומת לב מיוחדת ליחסים בין העיניים והגוף, לאן פונה העין ובאיזה אופן היא פועלת
לרקדן הבוטו הגוף כולו חייב להפוך "רצפטור" של אור
כל הגוף מכף רגל ועד ראש חייב להיות מסוגל לקלוט את הסביבה שלו
המבט בריקוד של אונו אינו יום יומי, יש סוג של בהייה המאפשרת לו מבט למה שמתרחש בתוך גופו
בסדנאותיו אומר אונו שישנם דברים שאי אפשר לראות בעיניים, ומבקש שוב ושוב להתבונן עם סוליות כפות רגליים
סוג כזה של מבט מאפשר כניסה לריכוז אחר, אונו מוסיף "אל תביט רק בקהל שמולך, שנה את גופך כך שתרשה לעצמך להגיע לכל הנוכחים
זה יעזור לך להסיר את הדאגות מראשך
בזמן שלא תנסה ליצור פוקוס על מישהו אחד, אלא תיצור קשר עין עם הקהל כולו, עשה כאילו אתה מסתכל על כולם, אפילו אם אתה לא
למרות שאתה נמנע מקשר עין ישיר, פתח את ליבך לקהל, לפתוח את עולמך הפנימי זה הרבה יותר חשוב מלהסתכל ישירות לקהל
ועוד הוא מוסיף, הבט אל הקהל כאילו שאתה מסתכל על בבואתך במראה
אופן הסתכלות כזה בו אתה מתבונן בקהל כמו היה השתקפותך שלך
אתה יוצר אצל הקהל את התחושה שהוא צופה בבבואתו שלו
האוזניים
אונו מבקש מהרקדנים בסדנאותיו לא להקשיב עם האוזניים אלא עם הגוף כולו
אופן הקשבה כזה יפתח את הגוף ויאפשר לגוף ולנשמה "לחבק" את המנגינה
התנועה תקבל חיים ברגע שתקשיב עם הגוף והנשמה
היד
גב כף היד מתפקדת כמו עין, אונו מאפשר ליד להיות זו שמובילה את דרכו בחלל
לעיתים יהיה זה המרפק או חלק אחר בגוף ולעיתים הגוף כולו יהיה מכוסה בעיניים או יהפוך עין גדולה אחת
הגב
הגב יכול לספר הרבה על האישיות של הרקדן
כשרקדן מפנה את גבו לקהל הוא חייב להבין שהוא אינו יכול להסתתר או להסתיר דבר אלא להפך
יש חובה לדעת איך להחזיק את הגב
ההבעתיות שלו יכולה להיות דומה לזו של הפנים
גם כשהקהל ככל לא רואה את גבו של הרקדן עליו להרגיש ולהיות מודע לגבו
לא צריך להיום הבדל בין ה"קדימה" ל"אחורה"
גם לגבו של הרקדן יש צורך בעין
סוף המסע
אסיים בשני ציטוטים המתייחסים לאחת השאלות הגדולות
אי שם בסוף החיים...
התבונן באישה החולה, שהייתה שרועה על מיטתה במשך שנים רבות"
בטרם תמות, היא רוצה לעמוד על רגליה, והיא מנסה בכל כוחה לקום מהמיטה
התבונן בה! היא אינה רקדן. אבל האישה החולה שמנסה לקום
חשה לחלוטין את העוצמה ואת כוח הכובד של הארץ
אני חושב, שהיא היפה ברקדניות, טובה גם מן הפרימדונה של הבלט
העומדת בעמידה מושלמת על קצות בהונותיה
"באמת הייתי רוצה לקרוא לאותה אישה חולה הפרימדונה החולה
היג'קטה
אונו קאזואו נפטר ב1 ביוני 2010 והוא בן 104
לפני שנים אמר
נהגתי לחשוב "שאני ארקוד עד המוות, אבל עכשיו אני חושב
"שאני ארקוד גם אחרי המוות
ביבליוגרפיה
מאמרים אור א. הגוף הוא העולם מקבץ הליקון – ע"מ 82-85-
- אור א. מעבר מקבץ הליקון 76 עמ'72-76
אונו.ק דג נכנס לתוך גופך , תרגום מיפנית אקיקו ט, אור א.-
(מתוך שיחות על התרגול) מקבץ הליקון עמ' 5
- פומיאקי נ. מהו בוטו? "גוף האדם "מקבץ הליקון 29 עמ' 60-61
- Ono k. Going back to the origin of life 1996 "interview" p 3-11
Kuwabara T.- Ono kazoo "my mother 1996 "interview" p 12-13 -
- Barbe F. - The Way of Butoh and Contemporary Choreography p 24-37
ספרים- Ohno K. , Ohno Y. Barrett J. Kazuo Ohno's World: from without & within
2004
- Notes by Kazuo Ohno K. In: Butoh: Shades of Darkness p176
- Notes by Hijikata T. In: Butoh: Shades of Darkness p185